<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי בר חנינא</h1>
<h2>דף ל:</h2>
גרסינן בפ"א דקדושין [כ' ע"א] ובמסכת ערכין פרק המוכר שדהו [ל' ע"ב] תניא א"ר יוסי בר חנינא בא וראה כמה קשה אבק של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף שמוכר את מטלטלין וכו'. ומשום הכי קרי לה אבק, דלא מיפרשא איסורא דשביעית בהדיא משום דאיכא למידרש לאכלה ולא לשריפה, דמשמע טפי. כדדרשינן בהלכה ראשונה פרק כל קרבנות ציבור במנחות [פ"ד ע"א] ובבכורות פ"א [י"ב ע"ב]. וכן נמי לאכלה ולא להפסד, דהכי משמע דהיינו לאו הבא מכלל עשה. אבל לאכלה ולא לסחורה לא משמע כולי האי. משום הכי קרי ליה אבק. דאין לומר כל הבא לאיסור מכלל הכתוב שזהו אבק. כגון ההיא דזבחים פרק כל הפסולים ששחטו [ל"ד ע"א], המקריב איברי חיה לגבי מזבח רבי יוחנן אומר עובר בעשה משום דכתיב בן הבקר וצאן, בקר וצאן ולא חיה, וכמה כיוצא בזה. הילכך שריפת והפסד פירות שביעית אע"ג דנפקא לן מלאכלה ולא לסחורה אין זה אבק אלא איסור גמור משמע, אבל לאכלה ולא לסחורה. והלא כל הנאה קרויה אכילה כדמוכח בפרק כל שעה [פסחים כ"א ע"ב]. ואפילו הכי כיון דפירות שביעית הפקר נינהו דרשינן לאיסור סחורה נמי.
ותניא בתוספתא בפ"א דע"ז [ה"ג] ארבעה אבקות הן, אבק ריבית, אבק ע"ז, אבק שביעית, אבק לשון [הרע]. אבק ריבית כיצד לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חבירו מפני אבק ריבית וכו'. ונראה לי הפירוש כגון עיסקא [ב"מ ק"ד ע"ב] דאמרי רבנן פלגא מלוה ופלגא פקדון. וצריך שיוותר או כפועל בטל או כאחד מן הדברים שאמרו באיזהו נשך [שם ס"ח ע"ב]. אבק (שביעית) [עבודה זרה] לא ישא אדם ויתן עם חבירו ביום אידם של גוים מפני אבק ע"ז. אבק לשון הרע אל יסיח אדם אפילו בטובתו של חבירו מפני שהוא אבק לשון הרע. הרי מדמה אבק שביעית לאלו האבקות שאינן מן התורה כלל אלא שקרובים הן לעבירה דמספר בטובתו של חבירו. כמו שכתבתי בסדר רב דימי אחוה דרב ספרא [ב"ב קס"ד ע"ב]. שביעית נמי כה"ג, וכדפרישית דעיקר קרא להפסד פירות שביעית אתא.
לאכלה ולא לסחורה דקאמרינן, כגון לסחור דבר המתקיים אף למוצאי שביעית כגון חלוק. אע"ג דהנאתן וביעורן שווה אי לאו על ידי הערמה כדאיתא בפרק לולב הגזול [סוכה ל"ט ע"א]. ועיקרה בתוספתא דשביעית פרק שביעית נתנה לאכילה [פ"ו הי"ז]. בן לוי שיש בידו סלע של שביעית ומבקש ליקח בו חלוק הולך אצל חנוני וכו'. וכל שכן ליקח עבדים וקרקעות. כדתנן במסכת שביעית פרק כלל גדול השני [פ"ח מ"ח] אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדן. ובגמרא [ירושלמי שם ה"ח] דאף לקדש את האשה בפירות שביעית אסור דמה לי עבד מה לי אשה. ומיהו אם קידש נראה לומר דמקודשת דתנן בפ"ב דקדושין [נ' ע"ב] מעשה באחד שלקט כלכלה של תאינים של שביעית ואמר הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זו. ואמרו חכמים אחיות אינן מקודשות הא נכריות מקודשות. אבל פירות בפירות או שלקח דמים בפירות שביעית על מנת לבערם מותר, דתניא [שם נ"ח ע"א] אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירות עצמן אסורין. ובכמה מקומות גרסינן [שביעית פ"ז מ"א] יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. הילכך סחורה גמורה הרי היא אסורה מתורת אבק, ולא ממשמעות גמרה והענין אסמכתא בעלמא. והא דברי יוסי ב"ר חנינא בפרק אחרון דתוספתא דערכין [פ"ה ה"ד] היא.
